מאבטחת בחברת "ביטחון אזרחי ש.ק." פנתה למשרד התמ"ת בתקווה שסוף סוף ישולמו לה שכר וזכויות, ופוטרה לאחר ימים אחדים. החברה הורשעה בפלילים.
למאבטחת, שהועסקה בחברת ביטחון אזרחי ש.ק. בע"מ, נמאס מהתנערות הממונים עליה. היא פנתה במרץ 2009 למשרד התמ"ת והגישה תלונה נגד החברה, שלטענתה לא שילמה לה את אחת המשכורות במשך למעלה מחצי שנה וגמול עבור עבודה בשעות נוספות.
עוד באותו יום פנה משרד התמ"ת לחברת האבטחה, ודרש ממנה להמציא תלושי שכר, רישומי שעות נוכחות, ודו"חות נוספים בקשר לעובדת.
יש לך שאלות בענייני עבודה?
כנס/י ל-פורום דיני עבודה
אלא שהגשת התלונה לא מצאה חן בעיני החברה. לאחר הגשת התלונה, המאבטחת שובצה לעבודה פעם אחת בלבד כעבור חמישה ימים, ולאחר מכן לא שובצה עוד לעבודה. כעבור שבוע, בתום שיחה בנוגע לתלונתה, נמסר לעובדת מכתב פיטורים חתום בידי בעל החברה.
כנגד החברה ובעליה הוגש לבית הדין האזורי לעבודה כתב אישום פלילי המייחס להם עבירות של אי תשלום פדיון חופשה, אי תשלום שכר מינימום ופיטורי עובדת בשל הגשת תלונה. במהלך אחד הדיונים, החברה הודתה באי תשלום פדיון החופשה והוטל עליה קנס בסך 4,320 שקלים. העבירה של אי תשלום שכר מינימום נמחקה.
לטענת המדינה, סמיכות הזמנים בין הגשת התלונה והפגישה שבה נמסר לעובדת מכתב הפיטורים מלמדים כי הסיבה לפיטוריה היא הגשת התלונה לתמ"ת. כך גם עולה מעדות העובדת, שסיפרה כי הוצע לה לחזור לעבודה אם תבטל את התלונה, וממכתב הפיטורים שהיה מוכן מראש, לפני השיחה.
המדינה הדגישה כי בעל החברה חתם על המכתב מבלי לברר את נסיבות הפיטורים, תוך עצימת עיניים מול עובדות המקרה.
הנאשמים הכחישו כי איימו על העובדת או ביקשו ממנה לבטל את התלונה. לדבריהם, העובדת היא שביקשה לסיים לעבוד ומכתב הפיטורים ניתן לה "כמחווה של רצון טוב", לאור העובדה שהמאבטחת עבדה בחברה פחות משנה והצדדים הגיעו להבנה ביניהם.
בעל החברה הוסיף וטען, כי במסגרת תפקידו כמנכ"ל החברה הוא לא היה מעורב בתנאי ההעסקה של העובדת, תלושי השכר שלה או נסיבות סיום עבודתה וכי קיים מנהל סניף שאחראי על תחומים אלו. משכך, טען, כי הוא לא יכול להיות מורשע בעבירה כ"ממונה מטעם המעסיק".
"רחמים לא ידע – הוא לא ידע!"
"הנאשמים לא השכילו להראות מדוע העובדת סיימה לעבוד, או מדוע לא שובצה יותר בעבודה", קבע סגן הנשיאה השופט אילן סופר והוסיף, כי "הנאשמים לא הראו בדל ראיה שיש בו להטיל ספק בגרסה העובדתית והנסיבתית לפיה, העובדת פוטרה לאחר שהגישה תלונה ובעקבות כך".
השופט הוסיף, כי אי שיבוץ המאבטחת לעבודה, מכתב הפיטורים שניתן לה ימים ספורים בלבד לאחר הגשת התלונה והעובדה כי הנאשמים לא הביאו כל הסבר אחר לפיטוריה, מוכיחים מעבר לכל ספק כי העובדת פוטרה רק בשל הגשת התלונה.
משכך, החברה הורשעה בעבירה של פיטורי עובדת בשל הגשת תלונה – עבירה שהעונש המירבי עליה הוא שלוש שנות מאסר או קנס של 75,300 שקל.
עם זאת, השופט זיכה את בעל החברה מהעבירה, לאחר ששוכנע שבשל המבנה ההיררכי של החברה, לא היה לו חלק בקביעת תנאי העבודה של העובדים וסיומם, ולא ניתן לראות בו "ממונה מטעם המעסיק".
* עו"ד פבל מורוז עוסק בדיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין